בדיקה משפטית טובה לא מתחילה בסעיף האחרון. היא מתחילה באיסוף חומר מסודר, בהבנה של העסקה, ובמיפוי הסיכון לפני ששולחים טיוטה לחתימה. כשמגיעים לייעוץ עם עובדות ברורות, אפשר לקצר סבבי תיקונים ולהימנע מהתחייבויות שלא תואמות את מה שסוכם בעל פה.
מה מסדרים לפני הבדיקה
- מי הצדדים להסכם ומה התפקיד של כל אחד מהם
- מה בדיוק כל צד מתחייב לתת או לבצע
- מהו לוח הזמנים בפועל ומה קורה במקרה של איחור, ביטול או הפרה
- אילו מסמכים, נספחים או אישורים חייבים להיות חלק מהתיק
איפה בדרך כלל מתחבא הסיכון
בכל הסכם יש מוקדים שחייבים לבדוק לפי סוג העסקה. בעסקה מסחרית זה יכול להיות מנגנון תשלום, אחריות, קניין רוחני או סודיות. בעסקה פרטית הדגש יכול לעבור למועד מסירה, בטוחות, התחייבויות הדדיות או שאלת הסמכות במקרה של מחלוקת.
רק אחרי זה נכנסים לניסוח
אחרי שהתמונה ברורה בודקים אם ההגדרות, התנאים המתלים, הפיצוי המוסכם ודרך סיום ההתקשרות באמת משרתים סיכון קיים ולא רק מייצרים מסמך ארוך יותר.
אם יש נקודה שלא הוסכמה עד הסוף, לא חותמים כדי "להתקדם כבר". עוצרים, מחדדים את הכוונה, ומחזירים להסכם נוסח ברור.